תסתכלו לו בעיניים

ישנם סיפורים שקוראים עליהם בעיתון ולא מצליחים להבין איך ולמה הם קרו. למשל, אלימות במשפחה מצד בן זוג שעד לאותו רגע היה האדם הכי רגוע בעולם או שוטר מצטיין שפתאום הופך לחשוד בפלילים. בסרט עיניים שלי, מנסה הבמאי והיוצר, ירון שני, להביא את המעין "מאחורי הקלעים" של סיפור כזה ולנסות להסביר לצופים איך כמה צירופי מקרים עלולים להביא למשהו לאחר מכן הופך לסיפור לא ברור בעיתון.

עיניים שלי מגולל את סיפורו של רשי (ערן נעים), קצין משטרה ותיק ומוערך, שחי עם אביגיל אשתו (סתיו אלמגור) ועם יסמין, בתה המתבגרת מנישואיה הקודמים (סתיו פטאי). עבודתו תובענית והוא חשוף למקרים קשים על בסיס יומיומי, וגם בבית המצב מתוח, כשהוא אינו מוכן לקבל את התנהגותה המרדנית של בתו החורגת והשניים נמצאים במצב מתמיד של עימות. רשי נאחז בתקווה שהוא ואביגיל יצליחו להביא ילד לעולם, אך חייו מתהפכים כאשר שני נערים החשודים בסחר בסמים, מתלוננים שפגע בהם מינית והוא מושעה מעבודתו. נראה כאילו עולמו של רשי מתרחק ממנו, וככל שהחקירה בעניינו מתארכת הוא שוקע למקומות האפלים בנשמתו, כשהבושה וחוסר האונים חושפים צדדים מפתיעים שמתפרצים באישיותו.

הסרט הוא החלק השני במסגרת טרילוגיה על אהבה שיצר שני, הכוללת את שלושת סרטי האפוס הקולנועי: עירום שיצא בשנת 2018, עיניים שלי ולידה, שייצא בהמשך השנה. היוצר חוזר בטרילוגיה ובסרט זה בפרט, לשיטת עבודתו הייחודית שבזכותה הוא היה מועמד עם עג'מי לסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר בשנת 2010. צילומי הטרילוגיה התפרשו לאורך שנה שלמה, כששני השתמש ביצירתו בשחקנים לא מקצועיים שעוברים תהליך ארוך של היטמעות בדמות, שבסופו מצולמת העלילה באופן כרונולוגי ללא תסריט, ובטייק אחד ללא חזרות. התוצאות, האותנטיות באופן מובהק, בוחנות את הדרך המקובלת לעשיית סרטים בגישה קולנועית יוצאת דופן, המטשטשת את הגבול שבין בדיה ומציאות ממשית.   

שני מוכר בדרך העבודה הייחודית שלו על סרטים. בראיון איתו הוא מסביר: "היצירה שלי היא חיפוש אחר חוויית חיים אותנטית. אני חושב ששם נמצא הדבר החשוב ביותר שקולנוע יכול להציע. היכולת של הקולנוע לחבר אותנו לאדם אחר שעובר עליו משהו גדול בחייו ולעשות את זה בצורה ממשית וכנה – זה דבר עצום. כשהדמות מתקרבת לקצה, אנחנו מתקרבים לשם יחד איתה. אנחנו מגלים את משמעות החיים יחד עם הדמות שעל המסך, וכשהחוויה הזו היא אותנטית, כשהקצה הוא אמיתי, המשמעות שנגלה תיגע בלב הקיום האישי שלנו".

על דרך עבודתו עם "השחקנים" הוא אומר: "אני עובד עם אנשים שלא למדו משחק. אני מחפש אותם על פי תסריט שאני כותב מראש, אבל כשאני מוצא אותם התסריט משתנה. הם משנים את התסריט, כי האישיות הייחודית שלהם מעצבת את הדמויות. הם לעולם לא יקראו תסריט ואין להם שום מושג לגבי העלילה. כשהם נכנסים לסצנה, הם לא יודעים דבר על מה שעתיד לקרות – כמו בחיים עצמם – בלי תסריט, בלי הוראות בימוי. הרגשות שהם חווים הם ספונטניים לגמרי, וזה מגיע לעומק ההוויה האישית שלהם בזכות העובדה שהם מוגנים על ידי מסכה של דמות פיקטיבית. לא תמצאו כאן צילום מתייפייף ודיאלוגים מתוסרטים ומוקפדים, אלא משהו חי, גולמי, ראשוני ובלתי נשלט – אנשים אמיתיים, רגשות אמיתיים, חוויית חיים אותנטית".

עם זאת, שני לא בוחר סתם אנשים "אמיתיים". הוא לוקח שוטרים או שוטרים לשעבר כדי לשחק שוטרים. חוקרי מח"ש בסרט עיניים שלי הם אנשים שהיו בעבר חוקרי מח"ש וכו'. נעים שמגלם את רשי (וזכה בפרס אופיר לשחקן הטוב יבותר על משחקו בסרט) עבד 15 שנה במשטרה. הוא עצמו היה קצין מוערך שאיבד את עבודתו בנסיבות קשות וצלל למשבר ששינה את חייו. דרך הדמות של רשי בסרט, הוא עובר תהליך שלוקח אותו חזרה אל הפצע האישי. שני מסביר כי "אף שחקן מקצועי ואף תסריטאי לא יכולים להמציא ולהציג את מה שעובר על ערן כשהוא חי את מה שעובר על רשי".

עיניים שלי הוא סרט חזק שקל לו מאוד לסחוף את הצופים אחריו, כי הוא נוגע להם ישר בבטן ובלב. הצופה מלווה את רשי לכל אורך הדרך, כואב איתו, מתרגש איתו וכועס איתו. הספר אינו סרט מתח, אבל הצופה מתוח לאורך כל הסרט, מתקשה לחכות כדי לראות מה יקרה בהמשך העלילה. כשהסרט הגיע אל סופו – ולא אעשה כאן ספוילר, אבל שווה להמתין בסבלנות לסוף הסרט – הרגשתי כאילו  כל האוויר התרוקן ממני בבת אחת. הכותרות עלו ואני נשארתי במושבי, מנסה להבין ולעכל את מה שראו עיני. אין ספק שמדובר בסרט מאוד חזק ושווה צפייה. לא סתם זכה שני בפרס אופיר לבמאי (ונעים, כאמור, בפרס השחקן הטוב) והיה מועמד לפרסי התסריט והליהוק. הוא גם הוכתר כזוכה הגדול בפסטיבל הסרטים ירושלים כשזכה בו זמנית בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס השחקן הטוב ביותר לערן נעים ופרס חביב הקהל. נעים הוא גם מועמד סופי לפרס השחקן הראשי בתחרות פרסי אסיה והפסיפיק. הסרט הוא גם הבחירה הרשמית בפסטיבל ברלין. לכו לראות.

קבלו הצצה לטריילר

עיניים שלי (Chained). במאי: ירון שני,  ישראל/גרמניה, 2019, דרמת מתח נאו-ריאליסטית, 112 דקות.

טריילר: באדיבות בלאק שיפ הפקות סרטים

צילום: שי סקיף, ניצן לוטם

מחשבה אחת על “תסתכלו לו בעיניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.