אמא יש רק אחת

אחד הדברים הלא פשוטים שרבים מאיתנו מוצאים את עצמם מתמודדים איתם בשלב כלשהו בחיים הוא מה שמכונה בשם "צער גידול הורים". הדאגה והטיפול בהורים המתבגרים הוא מעשה מורכב המלווה בקשיים רבים, פיזיים ונפשיים כאחד, העלולים לגרום למצוקה לשני הצדדים. מצד שני, יש בכך גם נתינה רבה ומסירות. ילדים רבים רוצים להחזיר להורים שלהם על הטיפול המסור אותו קיבלו מהם. עם זאת, לא כולם יודעים איך לעשות זאת נכון, וגם כאשר הטיפול הזה נעשה מכל הלב הוא עדיין יכול להיות מלווה בקשיים רבים.

השחקנית אורלי מוריס, בת 55 נשואה לאנדרו, ולהם שלושה ילדים: בן 25, מאיה 22, ג'ייסון 18. בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. היא התמודדה עם מצב דומה בחיים והפכה את ההתנסות הזאת למחזה יחיד בשם אמא יקרה לי אשר מועלה בימים אלה באולם קפה תיאטרון בקאמרי. ההצגה אפשרה לה לעבד את מה שעברה, אבל גם מאפשרת לקהל הצופים להתמודד עם התנסויות דומות שאולי עברו עליו או שאולי יצורך לעבור.

״אמא שלי הראשונה בין הנשים, החום והנחמה שלי, הביטחון והגאווה שלי, האחת שאני רוצה לרצות, האחת שאני רוצה שתריע לי. האמא שחשבתי שתישאר חזקה לנצח, מזדקנת ואיננה עוד אותה אחת, איננה עוד האמא שהייתה לי", מספרת מוריס על הרקע לכתיבת המחזה. "מחלת הפרקינסון והדמנציה שליוותה אותה בהמשך, הפכה את היוצרות ביננו. לאט לאט גילינו יחד שפעולות פשוטות, יום יומיות הפכו להיות מאתגרות. שתינו חווינו תסכול ואובדן – היא של היכולות, העצמאות והשליטה ואני של דמות האם שהייתה לי והביטחון שהקנתה לי בחיי. שנים שנשענתי על תמיכתה ועצותיה הטובות והינה, עכשיו היא תלויה בי. מצאתי את עצמי מטפלת ואף מקבלת החלטות עבורה".

כשמצבה של אימי התדרדר עוד, וגופה נחלש מיום ליום, היה ברור שלא נשאר לה זמן רב", ממשיכה מוריס. "החלטתי, בתמיכתם המלאה והמרגשת של בעלי והילדים, להעביר אותה, עם המטפלת הזרה שלה, לגור איתנו. נאלצנו להתרגל למציאות חדשה ומאתגרת. הרבה ויתורים נדרשו מצד כל בני המשפחה שכן מדובר בהתמודדות יום יומית לא פשוטה. כשהמטפלת של אמא נסעה לחופשת מולדת ולא נמצאה לה מחליפה, כבר עמדתי בפני עובדה – אני מטפלת במשרה מלאה בחולה סיעודית במאה אחוז שהיא גם אמא שלי.

"בשיאה של אותה תקופה, כשאני מוצפת בתחושות תסכול ועומס יתר, פנו אלי ממשרד הרווחה וג'וינט ישראל אשל בבקשה לכתוב הצגה על בני משפחה מטפלים. כך יצא שההצגה נכתבה תוך כדי הטיפול באמא שלי כמעין יומן אישי. משך כל אותה תקופה שלנו נטו ביחד, הייתי מעלה על הכתב בסוף כל יום את הסיכום היומי שלי – קשיים שחוויתי, מחשבות ותהיות. הלוואי ויכולתי לסכם זאת כזמן איכות של אמא ובת. לצערי זה היה רחוק מכך – בשלב זה היא כבר לא הבינה מה קורה סביבה או איתה, לא היה עם מי לדבר. הטיפול הצמוד הנדרש בכל שעה של היום, כרוך בקושי עצום מהרבה בחינות אך בעיקר מהצד הרגשי. הצפייה באדם יקר שהולך ודועך לנגד עינך, מלווה בתחושת חוסר אונים ועצב גדול. עם כל הקושי שחווינו אני מרגישה שכולנו זכינו, לטפל באמא איתנו בבית. ואני, אני יצאתי מחוזקת מהידיעה שעשיתי ככל יכולתי עבורה באהבה רבה, מההירתמות המשפחתית המשותפת ומרגעי האושר להם זכינו יחד".  

בפרק זמן של כשעה ההצגה מצליחה להעביר את כל קשת הרגשות שחווה הבת מרגע שנודע לה על מצבה של אימה ולמן הרגע שהיא מחליטה להביא אותה אל ביתה ולטפל בה. לצד מעט רגעי הומור, מוריס לא מכבסת מילים ולא מסתירה את הקושי שחוותה, את רגעי הכעס והתסכול שהיו לה, אבל גם את האושר הגדול על כך, שבסופו של דבר, היא הצליחה לטפל באימה למרות הקושי וגם שימשה דוגמה לילדיה שלה. היא אמנם אומרת שהיא לא תרצה לעשות זאת לילדיה ולא ליפול עליהם לעול ובכל זאת שמחה על כך שהצליחה לעמוד במשימה של טיפול באימה.

הכנות הגמורה שבה מוריס מדברת על הכל – כעס ושמחה, תסכול ואושר – גורמת לצופים להתחבר אליה בקלות. בסוף ההצגה אין מי שלא מזיל דמעה קטנה ולא רוצה לרוץ ולחבק את השחקנית. מוריס מודעת לכך ולכן בסוף ההצגה, אחרי ההשתחוות המסורתית לקול מחיאות הכפיים היא לא נעלמת מאחורי הקלעים אלא נשארת באולם ומשוחחת עם הצופים המעוניינים בכך, נותנת להם להירגע מהחוויה הרגשית שעברו.

הצגה מומלצת בחום. תלכו ותודו לי על ההמלצה.

אצא יקרה לי – הצגת יחיד עם אורלי מוריס, קפה תיאטרון הקאמרי

מחשבה אחת על “אמא יש רק אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.