חדש וגם ישן

אחד המוסדות הקולינריים והתרבותיים המוכרים והוותיקים ביותר בירושלים הא בית הקפה-מסעדה תמול שלשום הקרוי על שם אחד מספריו של הסופר ש"י עגנון. לאחרונה חגג המוסד המוכר והאהוב הנמצא בנחלת שבעה 30 שנה להיווסדו, וכראוי למוסד כה ותיק, הוא חוגג את האירוע בהשקה של סדרה חדשה של אירועי תרבות ומנות חדשות בתפריט פרי יצירתה של השפית החדשה נעמי גיאת.  

תמול שלשום נפתח לפני 30 שנה על ידי דוד ארליך ז"ל ולמן ההתחלה הפך למוסד תרבות ייחודי ומיוחד. מטרתם של ארליך ז"ל, עיתונאי וסופר ושותפו דן גולדברג שהצטרף אליו שנתיים מאוחר יותר (ועד היום הוא הבעלים של המקום), הייתה להקים בירושלים מקום מיוחד כמו בתי קפה בעולם שיחבר בין תרבות, אוכל טוב ואווירה טובה. למעשה, האפשרות להפגיש בין הציבור הרחב לבין סופרים ומשוררים (שהיו באותה תקופה סלבים של ממש) הייתה חשובה ביניהם אפילו יותר מהצד הקולינארי של המקום, למרות, שבסופו של דבר, אנשים נוהרים למקום גם בזכות האוכל הטעים. מאז ועד היום הוא משלב תחת קורת גג אחת בית קפה, מסעדה, ותרבות – מקום אולטימטיבי למפגש ושיח. מיקומו המיוחד במרכז המדרחוב של נחלת שבעה בבניין עתיק לשימור מהמאה ה-19, יחד עם האווירה הייחודית והרומנטית שלו הפכו אותו לאטרקציה המושכת אליה מבקרים וזוגות מכל רחבי הארץ. לראיה, למעלה מ-250 זוגות התחתנו לאחר שהכירו במקום ויש אפילו ספרון המנציח כמה מהזוגות האלה.

בערב פתיחת תמול שלשום התארח בו המשורר יהודה עמיחי ותור האנשים שביקשו להיכנס למקום התרע על כל השכונה, וכך הובטחה הצלחת המקום. במהלך השנים התארחו במקום מאות סופרים ומשוררים מכל גווני הקשת. גם היום, נהנים מבקרי תמול שלשום מאירועי שירה וספרות, הרצאות, מוזיקה חיה ותערוכות. בין הקשתות והקירות העתיקים ניצבים מדפים עמוסי ספרים ותערוכות אמנות מתחלפות המעניקים ערך מוסף לחוויית הביקור בו.

כאמור, לרגל שנת ה-30 הושקה סדרת אירועי תרבות מגוונת במקום. בין השאר, ב-23.5 יתקיים במקום ערב בשם קובארי אינטימי – לאחר ששחררה את ״חיוג מהיר״, סינגל חדש מתוך אלבומה השישי העתיד לבוא, אביגיל קובארי (ירושלמית במקור!) תגיע לתמול שלשום בליווי זיו זק המפיק המוזיקלי שלה, להופעה אקוסטית ואינטימית עם שירים מכל האלבומים ביניהם ״איילות״, ״מפרק את זה״, ״אלול״, ״מייבש״ ועוד.

ב-3.6 יגיעו למקום המשוררת רבקה מרים והמשורר אליעז כהן לערב משותף, ב-17.6 תושק תערוכה חדשה 'מישהו לרוץ איתו' עם האוצרת ליאורה וייז. ב-20.6 תופיע רונה קינן חמושה בשלל גיטרות, כלי הקשה, מכונות תופים, ומפוחית, עם שירים שהפכו לחלק מפס הקול הישראלי. כמו כן, יתקיימו במהלך יוני ערבי ספרות בהם יתארחו הסופרים אשכול נבו, אתגר קרת ועוד.

עם זאת, אסור גם לשכוח את הצד הקולינארי של המקום והוא באמת נפלא. לאחרונה הצטרפה לצוות תמול שלשום השפית נעמי גיאת (לשעבר מסעדת צמח וקבוצת מחניודה) ולרגל אירועי ה-30 רקחה גיאת מספר מנות חדשות שחברו לתפריט הקיים של המסעדה. ביניהן אפשר לציין מנות כמו: קרפצ׳ו סלקים אפויים במלח – ויניגרט נענע  פקאן מסוכר נענע טרייה בצל סגול שמן בזיליקום גבינת פטה סומק 39 שקלים, טורטליני גבינות עם רוטב חמאת מרווה, דבש, שום לימון ותרד –  67 שקלים, כרוב צלוי בציר שום טימין ומרווה על מצע צזיקי עשבים שום וגרידת לימון עם שקדים קלויים ושמן ירוק – 35 שקלים, סלט אנדיב – הדרים, שומרים, בצל וחסה לאליק בויניגרט צ׳ילי וג׳ינג׳ר –  65 שקלים ולינגוויני אליו אוליו ברוטב שמן זית יין לבן ולמון עם שום טרי, קונפי שום עגבניות וזיתים בזיליקום ופטרוזיליה, שטרוייזל פירורי לחם ושום – 56 שקלים.

בדיוק לפני המלחמה עברה המסעדה שיפוץ במסגרתו נבנה קירוי למרפסת. היא מכילה כ-80 מקומות ישיבה ומשתרעת על פני שטח של כ-120 מ"ר המחולק לשלושה חללים: שני חדרים סגורים, וחלל פתוח המאפשר ישיבה במרפסת שקטה ומוארת באוויר הירושלמי הצלול. כל שולחן ופינת ישיבה במסעדה קרוי על סיפור מבין שלל הסיפורים שנצברו בהיסטוריה המפוארת של המקום, תפריטי המסעדה מוגשים בצורת ספר כרוך, וכלי ההגשה יושבים על פלייסמטים מאוירים באווירת המקום.

לאחרונה הגעתי למסעדה במסגרת קבוצתית, דבר שאפשר לי לטעום ממגוון גדול של מאכלי המסעדה, שכללו מנות מהתפריט החדש ומזה הקיים. לפני שאדבר על האוכל אני חייבת לציין את העובדה שהמבנה עצמו מרשים מאוד, מבפנים ומבחוץ, ויש בו אווירה נעימה מאוד וגם תרבותית מאוד בזכות מדפי הספרים הרבים שסביב הסועדים.

האוכל עצמו, כמו שכבר אמרתי, טעים מאוד וגם אם אתם באים כשאין אירוע תרבותי, כדאי להגיע עבור האוכל. בין המנות הראשונות מהן טעמנו וששייכות לתפריט החדש בלטו לטובה הקרפצ'יו סלקים, הכרוב הצלוי וסלט בשם סלט המאהב – עלי גינה, תפוח ירוק, פרי העונה ובצל סגול, עם גבינת רוקפור ופקאן מסוכר, ברוטב ויניגרט הדרים (63 שקלים), שלא יכולתי להפסיק לאכול ממנו. מנות ראשונות אחרות שטעמנו היו סלט יווני (שבמסעדה מכונה זורבה היווני, 63 שקלים), גינת בר – סלט עגבניות ומוצרלה, עם בצל סגול, עלים ירוקים, זיתי קלמטה, שמן זית ובלסמי מצומצם (63 שקלים), חציל בלאדי עם גרגרי חומוס מעליו והיו גם לחם הבית, פוקאצ'ה נהדרת וממרחים. הכל היה מאוד טעים, עם ירקות ומוצרים אחרים שהיו טריים ומדויקים. מאוד נהניתי, אבל הייתי צריכה לעצור בעצמי על מנת להשאיר מקום גם למנות העיקריות.

בתחום העיקריות קיבלנו שלוש מנות מהתפריט. אחת מהן הייתה טורטליני גבינות – כיסוני פסטה טריה ממולאים גבינה ברוטב שמנת, יין לבן, ערמונים, בצל סגול ועלי תרד (67 שקלים). זו הייתה מנה נהדרת שלא הצלחתי להפסיק לאכול ממנה גם כשהייתי מפוצצת. מנה נוספת שטעמנו הייתה מנה של לינגוויני שעוד לא מופיעה בתפריט והייתה גם היא טעימה, אם כי לא הגיעה בעיני לקרסולי הטורטליני. המנה השלישית שטעמנו מהעיקריות הייתה פאי רועיםBeefree  (תחליף בשר מחלבון אפונה) טחון טבעוני עטוף בפירה תפוחי אדמה מתובל, מוגש לצד סלט שוק רענן (72 שקלים). גם זו הייתה מנה מוצלחת, מיוחדת וטעימה שמצליחה לחקות היטב את הדבר האמיתי ובמובנים מסוימים אפילו עולה עליו.

לקינוח קיבלנו טעימות משלוש מבין העוגות הלוהטות של המקום: עוגת גבינה אפויה על מצע עוגיות חמאה, בציפוי שמנת מתוקה עם נגיעת רוטב פירות יער (39 שקלים), צ'ארלי בממלכת השוקולד – עוגת שוקולד בלגי קרה (39 שקלים) ופאי נבו ועפרי – קראק פאי ממכר של שיבולת שועל, במילוי עשיר של חמאה וקרמל, לצד רוטב פירות יער (39 שקלים). כל שלושת העוגות היו נהדרות, אבל אני התלהבתי במיוחד מהקראק פאי של תלום שלשום, ואני אומרת את זה בתור מישהי שמכורה לשוקולד ואהבה מאוד גם את עוגת השוקולד, ובכל זאת הקראק פאי הצליחה להתעלות עליה.

אני מאוד ממליצה לשלב ביקור בתמול שלשום כשמבקרים בירושלים. אפשר להגיע אליה גם במיוחד, אבל בזכות מיקומה במדרחוב נחלת שבעה, אזור שבו ובסביבתו מרוכזות אטרקציות תיירותיות רבות (לדוגמה, מוזיאון ידידי ישראל), כדאי מאוד לתכנן יום של בילוי הכולל אטרקציות וארוחה במסעדה. אם ייצא לכם גם להגיע לשם בערב של אירוע תרבותי, הרווח שלכם יהיה כפול ומכופל.

תמול שלשום – רחוב יואל משה סלומון 5 ירושלים, מדרחוב נחלת שבעה, טלפון: 02-6232758

כשרות- רבנות ירושלים חלבי גוש קטיף חלב ישראל. שעות פתיחה: א'-ה' 8:30-23:00, ו' 8:30 עד כשעה לפני שבת. www.tmol-shilshom.co.il

צילום: אורית ענבר