עיניים שלי

הרבה פעמים אנו שומעים בתקשורת ובחיים סיפורים על ילדים הסובלים מבדידות ודחייה חברתית עקב העובדה שהם סובלים מלקות כלשהי. לפעמים הסבל שלהם רב והאנשים שסביבם לא יודעים איך לפתור את הבעיה. בעיה דומה של דחיה חברתית בעקבות לקות מתרחשת גם בספר חדש שהושק בימים אלה בשם ניסטגמוס זה לא שם של דינוזאור, שחיברה יעלי רהב-סיון. הספר מספר על שיר, ילדה שעוברת ממושב בצפון הארץ לתל אביב, וחווה בורות ודחייה חברתית בגלל לקות הראייה שלה. אבל ניסטגמוס אינו עוד ספר מדכא על מציאות קשה. להפך, זה ספר מלא אהבה, אמפתיה ואופטימיות. הספר יצא בהוצאת גלים וביוזמת אופק לילדינו – ארגון ארצי של הורים לילדים עם לקות ראייה ועיוורון.

ניסטגמוס זה לא שם של דינוזאור הוא ספר מסע מרגש של ילדה שחווה המון שינויים, בבת אחת: היא עוברת מהמושב בו גדלה לתל אביב, היא עוברת מבית עם חצר לבניין עם מעלית, ממקום בו מכירים אותה מילדות למקום בו אינה מכירה איש, ובנוסף, היא חווה בורות ודחייה חברתית – בגלל בעיה פיזית. זהו ספר העצמה לילדים (והורים), שמלמד לקבל את השונה ולהתמודד בהצלחה עם אתגרים באמצעות נחישות, התמדה וחשיבה חיובית.

הסיפור הקולח מסופר מנקודת המבט של שיר, המודעת לבעיית הראייה שלה ובוחרת להיות חיובית. אולי זה בא לה באופן טבעי ואולי זה בהכוונת אימא שלה. היא מספרת: "… אימא תמיד עוזרת לי להרגיע את המחשבות הלא נעימות. בכל ערב לפני השינה אנחנו משתפות זו את זו בדברים טובים שקרו לנו היום… לפעמים אני מודה על משהו מצחיק ולפעמים על מזג אוויר נעים… אחרי שיחה כזאת עם אימא אני נרדמת בקלות".

שיר היא בעצם גשר לסיפור של ילדים רבים החווים חוויות דומות, שמשפיעות על עולמם הרגשי ועל הישגיהם הלימודיים. לאחר שבאמצעות משחקים מומחשת לילדי הכיתה הבעיה ממנה סובלת שיר, הם נפתחים ומשתפים על בעיות שהם, או בני משפחתם, מתמודדים עימם. בסיפור חבויים טיפים שימושיים להתמודדות, הלקוחים מגישות טיפוליות שונות. בסוף הספר מוצעים רעיונות יצירתיים לפעילויות עם הילדים.

מחברת הספר, יעלי רהב-סיון, מורה, מלווה תהליכי שינוי והעצמה של ילדים ומבוגרים, כתבה את הספר לבקשת עמותת "אופק לילדינו". פיתחה את גישת "מקשיבים" המשלבת ביצירתיות שיטות טיפול אפקטיביות מגוונות, המיועדות לגילים ומצבים שונים. הספר מלווה ביצירתה המיוחדת של תמר לוי-אלפסי, המשלבת בו דמויות מאוירות ו"גזורות", להמחשת החוויות והסיפור.

ניסטגמוס זה לא שם של דינוזאור הוא ספר מקסים שלדעתי חובה שכל ילד יקרא אותו או יקריאו לו אותו. ניסטגמוס היא לקות שלא כולם מכירים והשם שלה לבדו מעורר סקרנות, אבל הנושא הוא הרבה יותר מאשר הלקות הספציפית הזאת. חייבים לגדל ילדים על קבלת השונה והאחר, על סובלנות ועל יחס טוב לכולם. כמו שנאמר בספר, לא כל לקות נראית לעין וגם לקות שרואים לא בהכרח מבינים. אבל זה לא משנה, אסור לצחוק על שום אדם רק כי הא שונה או אחר, איטי יותר, או מתנהג מוזר. כל אחד הוא עולם שלם ואין שום סיבה לפגוע בו אם הוא לא עשה לנו משהו רע. ניסטגמוס זה לא שם של דינוזאור הוא ספר חינוכי אבל הוא לא מרגיש "חינוכי" אלא מעניין ומרתק והוא מעביר את המסרים שלו בצורה מאוד יפה שמדברת אל לבם של ילדים וגם מלמדת ילדים שמתמודדים עם מצבים דומים – ואת הוריהם – כיצד כדאי להם להתנהג. מומלץ מאוד גם לבצע את הפעילות המוצעת בסוף הספר. בקיצור, לכו תזמינו לכם עותק או לפחות תדאגו שיהיה כזה בגן/בבית הספר.

הספר מתאים לילדים בגיל 6 – 13 שנים (ולא רק…). 44 עמודים, כריכה קשה, בהוצאת גלים, ביוזמת "אופק לילדינו" – ארגון ארצי של הורים לילדים עם לקות ראייה ועיוורון. איורים: תמר לוי-אלפסי; צילום ורפרודוקציות: מושיק ברין; עיבוד תמונות, עימוד ועיצוב הספר: קריסטינה מורדוכוביץ'. מחיר: 120 שקלים. להשיג באתר https://www.makshivim.co.il/nistagmus

צילום: יח"צ